עזוז
"עזוז” הוא ישוב קהילתי בנגב על גבול סיני, כעשרים דקות“ נסיעה ממעבר ניצנה.
יישוב מדברי המוקף באדמה סלעית מכל כיוון ומרגיש כמו אחד המקומות המבודדים כיום בארץ.
רחוק כמעט שעה מבאר שבע, העיר הגדולה הקרובה ביותר.
יצאנו גם השנה לחופשה המשפחתית הקבועה שלנו, חופשה שקבלה משמעות אחרת דווקא עכשיו.
המילה "מבודד" והקישור המיידי שלה ל"בידוד" תפסה משמעות קצת יותר מאיימת עם כל המתרחש בעולם,
וגם בארץ, עם וירוס הקורונה המדבק שהגיע אלינו מהמזרח.
כמידי שנה אנחנו נוסעים בשלהי החורף לנפוש בעזוז באחד הצימרים של היישוב שבו חיים בערך כ 16 משפחות
אשר בחרו להתרחק ממרוץ החיים המתיש ומעייף בערים הגדולות וחיים בשקט האין סופי שלעיתים
הוא על גבול המטריד (בעיקר לעירוניים כמונו).
בעבר לפני מלחמת סיני, הוקם היישוב כהיאחזות נחל שנועדה לחזק את הנוכחות הצבאית באזור ולקבוע עובדות
בשטח מבחינה מדינית, והיום, מעל ל- 60 שנים אחרי, ניראה שהדבר האחרון שמעניין את התושבים ביישוב
הוא להיות "עובדה מדינית" או כל דבר הקשור לגבולות מלחמות וכו. המקום מתנהל על מי מנוחות ונראה כמו שילוב
מטורף של קומונה היפית משנות השבעים ומערבון אמריקאי.
השנה, לעומת השנים הקודמות, ישנו מחוץ ליישוב, בצימרים של "שמבלה" הממוקמים על צלע של גבעה קטנה
צפון מערבית לישוב מעל נחל בארותיים. צימרים עם מרפסת לנוף המדברי המדהים.
למרות שישנו מחוץ ליישוב לא פסחנו על טיול בוקר בישוב ועל ארוחת הבוקר הטובה והטרייה שמוגשת
בקפה עזוז, קפה קטן בעיצוב שמזכיר את סיני רק בלי הים, ועם אוכל טעים וליטוף של השמש
השקרנית (במדבר קצת פחות) של סוף פברואר.
בסיבוב הקבוע אנחנו נתקלים בחבורת הכלבים המשוטטים והפראיים של היישוב.
בפרצופים המוכרים של ציגו (שתמיד נמצא באותו מצב בחדר העבודה המאולתר שלו מחוץ לביתו)
ואשתו יהודית שמכינה תכשיטים אתניים צבעוניים ומרשימים, וכל זה בבית הכי דרומי בישוב
שדלתו תמיד פתוחה וכל מי שמגיע מתקבל בשמחה ובסבלנות.
רוב התושבים של היישוב עוסקים בתיירות או באומנות ולמרות שבחרו להתבודד
ולחיות רחוק הם אדיבים חייכנים ואוהבים מאוד לארח.
את שאר החופשה העברנו בישיבה במרפסת עד השעות הקטנות של הלילה, במשחקי קלפים וקופסה,
קריאת ספרים, והתבוננות בשקיעה המיוחדת של המדבר בליווי יללות התנים ונצנוצי הכוכבים הבוהקים
שנראים כל כך טוב הרחק מפנסי העיר.
השקט המדברי מאפשר לך להתנתק לרגע ממרוץ החיים ולהתחבר לעצמך, לנשום, להירגע ולאסוף כוחות
מחודשים לפני החזרה לשגרה. אולי דווקא בימים אלו שנראה שהעולם עומד להשתגע, שמגיפה משתוללת
בחוץ ושעננת סוף העולם מרחפת מעלינו ממש כמו סרט אימה בהוליווד, לנסוע להתבודד במדבר ולהתמזג
עם הטבע הבראשיתי הוא רעיון לא רע בכלל...
על הצלם:
אוהד קב הוא צלם ותיק בתעשייה שעבודותיו פורסמו באמצעי המדיה השונים, בעיתונות וכן בתערוכות מסביב לעולם.
בין היתר עבד עם ערוצי טלוויזיה, סוכנויות פרסום ובהפקות בינלאומיות כמו הישרדות ישראל וארוויזיון 2019.
מספר כי הגיע להתעסק בצילום מתוך הפחד לשכוח והרצון לתעד ולנצור כל רגע.
בצילומיו מתמקד באדם הפשוט, שהוא הנוף היפה ביותר בכל שכונה או רחוב בעולם וחשוב להנציחו. הוא מתמקד
בזיהוי הניצוץ שבאדם ובקילוף השכבות על מנת לראותו בצורה האמיתית ביותר.
דרך האומנות הוא מביע את הפחד הזה, לשכוח את אותם אנשים ולא לראותם בבהירות כפי שניתן דרך הצילום.
