כצלם שנכח על סטים רבים של מגוון תוכניות טלוויזיה, סרטים ופרסומות, צילום התכנית ”הישרדות“ הייתה העבודה
המאתגרת והמיוחדת ביותר שעשיתי עד כה. המרחק, הקצב, השעות, מזג האוויר והשונות בין הסטים
היו בהחלט משהו יוצא דופן שדרשו ממני להתכונן בהתאם ובתכנון רב.
כאשר חושבים על הישרדות הדבר הראשון שעולה לראש הם התנאים.
באיזה תנאים אני אחיה, אעבוד, ואיך בכלל אני מתחיל להכין את עצמי לנסיעה כזאת?
בהתחשב בעובדה שתנאי האקלים במדינת ישראל לא קרובים לתנאים במדינה טרופית כמו הפיליפינים
ובטח לא אקלים הכולל בתוכו סופות טייפון. המחשבה הראשונה שלי הייתה להתכונן לגרוע מכל,
ובאותה נשימה לא לקרוע את הכיס כדאי שהעבודה אליה אני יוצא תהיה גם כלכלית.
הכנת ציוד הסטילס הייתי באחריותי הבלעדית ולא יכולתי לבנות על ציוד ההפקה בשום צורה ולכן הייתי צריך לארגן הכל לעצמי,
עקב העובדה שזו כבר העונה השניה שאני יוצא אליה הקלה על כל הסיפור וכבר לא נסעתי אל הלא נודע כמו לפני שנתיים.
השלב הראשון היה להגן על גוף המצלמה ועל סט העדשות שלי ולכן קניתי כיסוי גשם איכותי שהתאים למצלמה שלי עם עדשת 70-200
שהיא הייתה העדשה העיקרית שלי, כיסוי הגשם היה קל לתפעול ולא גדול מידי ומסיבי ויכולתי לשמור אותו בקייס קטן נגד מים שתמיד היה עלי.
באקלים כזה גם השמש החזקה ביותר יכולה להפוך בשניה לסופה רצינית ותמיד חשוב להיות מוכן לגרוע ביותר.
בנוסף לשרוול הגשם (קניתי כפול שיהיה גם ספייר) קיבלתי מעיל סערה ובעזרתו בניתי מעין מחסה מאולתר שרק קצה העדשה מבצבץ החוצה ושהגן עלי
מהסופות הטרופיות גם במצבים הקשים ביותר, שצילמתי על פיגומי מתוך המים כאשר סופה טרופית מעלינו לא מפסיקה להרטיב ואין שום מחסה לברוח אליו.
השלב השני היה לשמור על התיק ושאר הציוד גם בזמן המעברים.
בשונה מהעונה הקודמת החלטתי השנה לרכוש תיק עם רצועות שאוכל לסחוב בתנאי שטח קשים
אבל שיהיו בו גם גלגלים לכל המעברים, הטיסות והנסיעות הרבות שיש במסגרת הצילומים.
את התיק השארתי תמיד עם כיסוי הגשם כי גם כאשר הגשם לא יורד, רוב הזמן האדמה לחה ורציתי להימנע מהצטברות של רטיבות
כמה שיותר שאחר כך יוצרת לחות גם בתיק עצמו, בנוסף לכיסוי הגשם, קניתי תיק צוללנים שהיתרון שלו הוא שהוא ארוך מאוד
ובעל נפח גדול מצד אחד ומצד שני אינו שוקל הרבה ויכול להתקפל ואינו תופס הרבה מקום בתיק הצלחתי להכניס את הציוד האישי שלי,
חצובת מצלמה, מעילי גשם וגם תיק נגד מים קטן יותר שאיתו עליתי על הפיגומים בתוך הים או בסטים הצילום השונים.
דבר נוסף שעזר לי לשמור על הציוד באקלים כל כך לח הם שקיות של כדוריות סיליקון שסופחות את הלחות.
במעברים בין הסירות שמתי את התיק בתוך שקית זבל גדולה וקשרתי טוב כדאי להימנע מחדירות של מים.
כאשר הסירות נוסעות נגד הגלים יושבי הסירה והציוד חוטף המון שפריצים של מי מלח.
השלב השלישי היה לדאוג לציוד אישי: בארץ לפני הנסיעה הצטיידתי בחולצות קולומביה מבד נושם כדאי להילחם בלחות המטורפת מצד אחד
ומצד שני בד שמתייבש מהר במידה ואני נרטב. נעלי טיולים חזקות, כובע רחב שוליים עם כיסוי לצוואר ומכנס טיולים ארוך כדאי להימנע
כמה שיותר מעקיצות יתושים ושאר החיות האקזוטיות שחיות שם וכמובן להגן על עצמי מהשמש הקופחת.
מבחינת ציוד מצלמה היה חשוב לי לעבוד עם שני גופי מצלמה.
ורוב הצילומים שהיו בתנועה עבדתי עם רצועה כפולה עם ריפוד שאפשרה לי להיות עם שתי המצלמות תמיד עלי בזמן שהיה משחק דינמי יותר.
הגוף העיקרי היה לרוב עם עדשת 70-200 כדי שאוכל לכסות טווחים גדולים כי המרחק שלי מהמתמודדים היה יחסית רחוק.
הגוף הנוסף היה בעיקר לגיבוי, אם יקרה משהו למצלמה הראשית, ובנוסף גם שיוכל לתת לי מידי פעם שוטים פתוחים יותר עם 24-70
בעיקר כדאי לצלם את המתקנים השונים ואת הנוף מסביב כדאי לתת עוד נופך לעבודה שעשיתי למען התוכנית.
גוף המצלמה העיקרי שעבדתי איתו היה 5D מרק 4 של קנון.
היה חשוב לי גוף שידע להוציא תוצאות מעולות בשטח גם באסא גבוה כאשר יורד האור כמו במועצת השבט ששם צילמתי על נתונים גבוהים מאוד כמו 8000 אסא,
כדאי שיוכל לתת לקרופ תמונות ועדיין להשאיר את איכות התמונה מספיק טובה לדיגיטל, איפה שרוב התמונות שומשו, כי כאמור המרחקים
מהמתמודדים היו לעיתים של כמה מאות מטרים, ובנוסף כדאי שאוכל לעלות במהירות ולפצות על כך באסא בשביל שאוכל להקפיא
גם תנועה במצב שנכנס ענן גשם רציני והוריד את כמות האור משמעותית.
בנוסף חצובת המצלמה במקרה זה הייתה הכרחית מכמה סיבות והראשונה היא לתת לי יציבות גדולה כאשר צילמתי עם עדשת טלה
שכאמור נוטה להיות כבדה ופחות חדה במהירות מסוימות. בעיקר במועצת השבט בה האור היה חלש מאוד והייתי צריך לרדת
למהירות נמוכה יחסית לעדשה זו (1/125). והסיבה הלא פחות חשובה היא לתת מנוחה לידיים מצד אחד ומצד שני תמיד להיות מפוקס ומוכן
לתפוס את הרגע המכריע במשימה, שכאמור יש משימות שלוקחות שעות וברגע המכריע אינך יכול להיות מוכן עם המצלמה בידיים בכל זמן נתון.
שני דברים נוספים שהיה חשוב לי להביא איתי ולא היו לי בעונה הקודמת הם קייס לבטריות שיהיה זמין תמיד עלי ומתחבר בנוחות לחגורה
ואוהל למחשב שאיפשר לי לעבוד על המחשב גם בתנאי שטח קשים וכשאר השמש חזקה ומשתקפת במסך מכל עבר.
למרות שהיינו על האוקיינוס רוב הזמן היה חשוב לשמור את הציוד בתיק סגור ולמנוע ממנו להיות באוויר הפתוח אם אין לו שימוש שוב
בגלל הלחות הגדולה והמלחים באוויר הפתוח הקרוב לים שמייצר מהר מאוד חלודה וקורוזיה, בנוסף השתדלתי לשמור את הציוד במחסן הציוד
ולא בחדר שלי ששם הטמפרטורות היו דומות יותר לבחוץ ולא להעביר את הציוד מחום לקור וההפך יותר מידי.
באוברול הצלחתי לשמור על הציוד בצורה מושלמות בלי נזקים בעיקר כי נמענתי כמה שיותר מהמים,
השקעתי בכיסוי גשם איכותיים ודאגתי להיות במעקב על מזג האויר עם אפילקציות שונות ודיווחים מהשטח ושהכל מכוסה
במאה אחוז ואין חורים בשום שקית/ מעיל או כיסוי. ברמת הציוד האישי דאגתי תמיד שיש לי מגבת קטנה בתיק, נעליים, גרביים ועוד סט בגדים להחלפה
בגלל כל העליות והירידות בסירה, זה לא נעים להעביר יום צילום שלם עם בגדים רטובים וכדאי שאוכל להיות מרוכז בצילום באמה אחוז ולא בשום דבר אחר...
דבר חשוב נוסף הוא להתייעץ וללמוד מהמקומיים, לפעמים עם כל ההתקדמות הטכנולוגית שלנו אנחנו לפעמים שוכחים שיש פתרונות קלים ומקוריים יותר,
ועם כל הכבוד לשורדים, האנשים החיים פה יום יום מכירים את האיזור ואת האקלים טוב יותר מאיתנו והם יכולים להיקרא השורדים האמיתיים.
רשימת ציוד הצילום שניתן למצוא גם אצלנו ביוגנד:
(מעודכנת לדגם החדש מכל מוצר)
Canon 5D mark iv
Canon 24-70mm L 2.8
Canon 70-200mm L 2.8 IS
Sigma art 50mm lens 1.4
Canon 100mm macro L 2.8
Tamron SP 15-30mm f/2.8
Manfrotto MK055XPRO3-3W Aluminum Tripod
